החלטה בתיק בש"א 4906/07

1.       בהחלטתי מיום 22.2.2007 הורתי כדקלמן:

                   "מאחר והתיק נדחה בפעם השניה עקב העובדה שהתצהיר של התובע [המשיב] לא הוכן כדבעי, אני דוחה את המשך ההוכחות ליום 4.9.07 בשעה 9:30.

התצהיר של התובע יוגש עד ליום 15.7.07. אם התצהיר לא יוגש עד למועד זה, הדיון בתיק ידחה ללא מועד. יתקיים דיון אך בתביעה שבין המל"ל לבין הנתבעת."

2.       לפני בקשה מטעם הנתבעת בהליך העיקרי, סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ (להלן - "המבקשת"), מיום 14.3.2007, להורות כי המועד שנקבע להגשת תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב, התובע בהליך העיקרי (להלן - "המשיב"), כאמור בהחלטתי דלעיל, הינו המועד האחרון להגשתו וכי במידה ולא יוגש התצהיר, ייחשב הדבר כויתור של המשיב על עדותו במשפט וכסיום פרשת התביעה.

3.       המשיב מתנגד לבקשה, בהוסיפו, כי יש לקבוע כי במידה והמשיב לא יגיש תצהירו במועד שנקבע בהחלטה, עדותו של המשיב תשמע ללא התצהיר ביום שנקבע להמשך שמיעת הראיות בתיק ביום 4.9.2007.

4.       הואיל והבקשה הוגשה בסמוך לאחר מתן ההחלטה דלעיל וממילא טרם חלוף המועד שנקבע בהחלטה, הורתי כי הבקשה דנן תועבר לעיוני ביום 16.7.2007.

5.       לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתיק בית המשפט, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. אנמק:

חרף החלטתי מיום 7.7.2002 בדבר מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, תצהיר עדותו הראשית של המשיב לא הוגש לתיק בית המשפט. בית המשפט נעתר לבקשותיו החוזרות ונשנות של המשיב להארכת המועד להגשת תצהיר כאמור, אלא שהמשיב לא הגיש התצהיר במועדים שנקבעו. ביום 26.10.2006, בחלוף כארבע שנים ממועד החלטתי דלעיל, נעתרתי לבקשת המשיב כי תחת הגשת תצהיר עדות ראשית, עדותו של המשיב תשמע בעל-פה. דא עקא, במועדים שנקבעו לשמיעת הראיות חזר בו המשיב מבקשתו, ועתר להגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו במקום מתן עדות בעל-פה. גם לבקשה זו נעתרתי, בקובעי כי תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב יוגש עד ליום 15.7.2007.

תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב לא הוגש לתיק בית המשפט עד למועד דנא, וממילא בחלוף המועד שנקבע בהחלטה.

למותר לציין, כי כעולה מתגובת המשיב לבקשה דנן, דומה כי כלל לא היה בכוונת המשיב להגיש התצהיר במועד, שכן הלה ציין בתגובה, כי בית המשפט מתבקש לקבוע כי במידה ולא יוגש תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב, עדותו תשמע ביום 4.9.2007.

6.       בהתאם להוראת תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי"), הסנקציה בגין אי הגשת תצהיר הינה שבעל הדין "לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על-פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות ". בהתאם להוראת תקנה 143(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, בית המשפט רשאי להורות, בין היתר, לבעל דיןלהגיש תצהיר מטעמו, וכי מקום בו "לא הגיש בעל הדין תצהיר כאמור יחולו הוראות תקנה 168(ב)."

בהתאם להלכה הפסוקה, אי הגשת תצהיר אינה שקולה לאי התייצבות לדיון, על נפקויות קביעה זו, כמפורט בתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי (ראו גם, ע"א 6092/00 כדורי פיתוח עירוני בע"מ נ' דוד אוטמזגין, פ"ד נו(6) 786, עמוד 790 (2002); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007), עמוד 714). עמדנו על כך בע"א (י-ם) 3216/02 שי בן גוריון נ' רוני לרר, פורסם במאגר המשפטי "נבו" (2002), בקובענו, כי אי הגשת התצהיר ונקיטה בסנקציה הנדונה, אינם גורעים מחובתו של התובע, המשיב בענייננו, להוכיח את תביעתו ככל שהוא נושא בנטל השכנוע. בתוך כך, זכאית המבקשת, הנתבעת בהליך העיקרי, לממש את זכותה לחקור את עדי המשיב בחקירה נגדית ולסכם את טענותיה קודם למתן פסק הדין, לאחריהם יצא מלפני בית המשפט פסק דין מנומק.נ

7.       אשר על כן, בנסיבות המקרה דנן, הנני להורות כי המשיב אינו מורשה להגיש תצהיר עדותו הראשית.

8.       המשיב ישא בהוצאות המבקשת בסך 2,000 ש"ח.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"א באב, תשס"ז (5 באוגוסט 2007), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: